אנחנו רגילים למצוא שיער על הכרית, במברשת, בכיור או באמבט לאחר חפיפה – וברוב המקרים, זה לא מדליק אצלנו נורות אזהרה. כמו תהליכים טבעיים אחרים בגוף, גם נשירת שיער נתפסת כחלק ממחזור חיים תקין והתחדשות תאים שגרתית. ואכן, במקרים רבים מדובר בתופעה טבעית וללא השלכות. אך ישנם מצבים שבהם הנשירה גוברת על הרגיל – וחשוב לשים לב לכך. נשירה מוגברת שאינה מטופלת בזמן עלולה להוביל לדילול שיער ניכר, ובמקרים מסוימים אף לקרחות, בעיקר בקרב גברים. אז מתי נשירת שיער כבר אינה “רגילה” ודורשת טיפול? ואיך נזהה את הקו הדק (והעדין כשערה) שבין תהליך טבעי לבעיה רפואית?
מה מוגדר כנשירת שיער טבעית?
נשירתו של השיער הינה תהליך טבעי אשר מתרחש אצלנו (גברים ונשים) ואף מתרחש אצל בעלי חיים. תהליך נשירת שיער כרוך באיבוד הזמני של שיער בכל מקום בגוף כולו, אולם מורגש, בעיקר, כאשר הוא מתרחש בשיער הראש. קצב נשירת השיער הטבעי מוגדר כבין 50 ל-100 שערות ביום,
כשנשירת שיער זו, לרוב, אינה מורגשת. זאת, מאחר ושיערנו מתחלף במעגל של שלושה שלבים ברורים:
צמיחת השיער היא תהליך מחזורי ומורכב, המורכב משלושה שלבים עיקריים: שלב הגדילה (Anagen), שלב המעבר (Catagen) ושלב המנוחה (Telogen).
- שלב הגדילה (Anagen) הוא השלב המרכזי והארוך ביותר במחזור חיי השערה. בשלב זה, השערה מתחילה את צמיחתה מתוך זקיק השיער, חודרת אל פני העור ומתארכת בהדרגה. משך שלב זה משתנה מאדם לאדם, ונע בין שנתיים לשש שנים – בהתאם לגורמים גנטיים, תזונה, מצב הורמונלי ובריאות כללית. ככל ששלב זה ממושך יותר, כך השערה תוכל לצמוח לאורך רב יותר. כ-85% מהשערות שעל ראשנו נמצאות בשלב זה בכל רגע נתון, דבר המבטיח צפיפות שיער תקינה ונראות בריאה.
- שלב המעבר (Catagen) הוא שלב קצרצר אך חיוני, שנמשך כשבועיים בלבד. בשלב זה הגוף מאותת לזקיק השערה לסיים את פעילותו ולהיכנס למצב מנוחה. זקיק השערה מתכווץ ומתנתק מאספקת הדם, מה שגורם להפסקת צמיחתה של השערה. אף על פי שהשערה עדיין מעוגנת בעור, היא מפסיקה לגדול ומתחילה תהליך של היפרדות הדרגתית. רק כ-1% מהשערות מצויות בשלב זה בכל נקודת זמן.
- שלב המנוחה (Telogen) מסמן את סיום מחזור החיים של השערה והכנה לצמיחה חדשה. בשלב זה זקיק השערה “נח”, מתרענן ומתחדש לקראת השלב הבא במחזור. השערה הישנה נותרת במקומה אך כבר אינה חיה, והיא תידחק החוצה בהדרגה עם תחילת צמיחתה של שערה חדשה באותו זקיק. שלב זה נמשך בין חודש לארבעה חודשים, ובמהלכו כ-10% עד 15% מהשערות נמצאות במצב מנוחה.
בסיומו של מחזור זה, מתחיל תהליך חדש של צמיחה – והשערה החדשה דוחקת את קודמתה החוצה. חשוב להבין שכל שערה על ראשנו נמצאת בשלב שונה במחזור החיים שלה, מה שמבטיח שהנשירה לא תהיה המונית או אחידה, אלא הדרגתית וטבעית.
איזה סוגי נשירת שיער קיימים עוד, נוסף על נשירת שיער טבעית?
כנשירת שיער מוגברת (Telogen Effluvium) מוגדר מצב בו כמות שיער הראש הנושר היא גדולה יותר מקצב נשירת השיער הטבעית (זוכרים? בין 50 ל-100 שערות ביום). במרבית המקרים, היא תתרחש ותורגש באזור הפדחת שבמרכז הראש הרבה יותר בחלקו האחורי של הראש (אזור העורף) או צידי הראש.
את הנשירה העודפת ניתן לחלק לשני תהליכי נשירה מוכרים:
- נשירת השיער החריפה (Acute Telogen Effluvium) שבה מרבית זקיקי השיער (אפילו עד ל-70% מהם!) מצויים בשלב המנוחה במקביל. במצב זה, כאשר השיער ינשרו, עד לפרק הזמן של כחודשיים מאוחר יותר, התדלדלות השיער תהיה מורגשת מאד, מאחר ובמצב זה, שלב צמיחת השיער החדש עדיין לא הגיע למצב שבו השערות מבצבצות מעבר לעור.
- נשירת השיער הכרונית (Chronic Telogen Effluvium) נשירה איטית וממושכת יותר מהקודמת. בנשירה מסוג זה זקיקי השיער ייכנסו לשלב מנוחה באופן טבעי, אולם הם נשארים בו זמן ממושך יותר, בטרם ישובו לשלב גדילתם. התוצאה תהיה כמות גדולה של זקיקים במצב המנוחה במקביל אף במקרה זה תורגש התוצאה, מאחר וקצב הצמיחה המחודש של השיער הוא איטי יותר מקצב נשירתן.
לכן, כל נשירת שיער חריגה (העולה על בין 50 ל-100 שערות ביום) צריכה להתריע כי משהו אינו כשורה במנגנון חיי השערה, וגם אם לא לשלוח אתכם לטיפול, לפחות להביא אתכם לקביעת בדיקה אצל רופא המשפחה שלכם!
